❖ פטיש מֶטֶאוֹר

כלי נשק שונים ומשונים לא חסרים כידוע באמנויות הלחימה הסיניות. האורח שלנו היום הוא נשק בשם "פטיש מֶטֶאוֹר [1]". אמנם, בדרך כלל מֶטֶאוֹר הוא חלקיק קוסמי שחודר לאטמוספרה ונשרף, אבל כאן עסקינן בנשק סיני עתיק המכונה לעיתים פשוט "מֶטֶאוֹר". צורתו הבסיסית ביותר היא שתי משקולות המחוברות בחבל או שרשרת, אם כי קיימת גם גרסה של משקולת בודדת.

באלבום התערוכה המצוינת "ממקלות אכילה ועד חרבות פרפר" (2012) , אוצרי התערוכה סער נודל ועודד אברמובסקי מתארים כך את הנשק המפרקי: "הסינים היו חסידים גדולים של נשיאה ושימוש בנשק מפרקי שמורכב משני חלקים או יותר המחוברים ביניהם מכמה טעמים. רוב סוגי הנשק הזה היו קצרים למדי במצבם המקופל והותאמו לחיי יום-יום אזרחיים בערים, היכן שנשיאת נשק ארוך בגלוי הייתה לא נוחה, בעייתית או אסורה. הנשק נישא מקופל בנוחות ומוסתר מתחת לבגד עליון והיה ניתן לשליפה מהירה להגנה עצמית. משנשלף היה הכלי יתרון פסיכולוגי בעצם הופעתו יש מאין, ופתיחתו לוותה לפעמים בקרקוש מתכתי אופייני. הסינים נטו להוסיף טבעות מתכת חופשיות שכל תפקידן היה ליצור רעש. החפץ היה הופך מכלי קטן או קצר לכלי נשק גדול יותר ומאיים. לחיבור מפרקי יש תכונה פיזיקלית חשובה. הוא יוצר מגביר כוח שמעצים בשיעור ניכר את עוצמתה של המכה...

הסינים יצרו מגוון רחב של כלים מחומרים שחלקם היה זול וזמין ביותר – מוטות עץ, חבלים, שרשראות ומשקולות. מובן שגם בתחום זה נוצרו כלים מתוחכמים ומושקעים יותר ופחות. נשק שמבוסס על שרשרת אפשר לקפל לממדים קטנים במיוחד. לעומת זאת שרשרת הפלדה והמשקולות שבקצה יוצרות נשק אימתני שעשוי להגן מפני נשק בעל להב ארוך. בפועל הצריך נשק זה אימון רב, כישרון מסוים וקואורדינציה מפותחת. נשק גמיש המבוסס על שרשרת או על חבל מאפשר לכידה והשתלטות פחות פוגעניים מנשק להבי, ואף אפשר לפגוע בעזרתו ביריב בהצלפה או בהטלה ממרחק גדול לעתים מטווח החרב".

מה באיור? דוּ צִ'יאֶן מביט בהתפעלות במיומנות "פטיש מֶטֶאוֹר" של שׂוּאֶה יוֹנְג. האיור הוא פרי מכחולו של דוּ גִ'ין [2], צייר סיני שתאריך הלידה והפטירה הספציפי שלו אינו ידוע, אך הוא היה פעיל בין השנים 1465-1487, לפיכך זה טווח התאריכים המשוער של היצירה. באשר לדמויות המתוארות, אלו הן דמויות בדיוניות המתוארות ברומן ידוע משושלת מינג בשם "גדת המים" [3]. שׂוּאֶה יוֹנְג [4] האוחז ב"פטיש מֶטֶאוֹר" מכונה ברומן ""טיגריס חולה [5]". בסיפור הוא השתייך לשורות הצבא, אך הודח מתפקידו. בעקבות כך הפך לרוכל נודד שמצא את פרנסתו במופעי אמנויות לחימה בשווקים. לבסוף הפך לשודד. דוּ צִ'יאֶן [6], המביט בו בהתפעלות, מכונה ברומן "נוגע בשמיים [7]". גם הוא היה בעל רקע צבאי, ונראה כי קצהו של "פטיש מֶטֶאוֹר" כרוך סביב כף ידו השמאלית.

oOo

1. liuxing chui 流星錘

2. Du Jin 杜堇 in Shuihu renwu quan tu 水滸人物全圖

3. Shuihu zhuan 水滸傳 4-5. Xue Yong 薛永 aka bing dachong 病大蟲

6-7. Du Qian 杜遷 aka mozhe tian 摸著天

---