❖ הביצה או התרנגולת?

בסרטון שצפיתי בו באחרונה בפייסבוק, מוצג הרעיון לפיו התנועות במספר אמנויות לחימה סיניות מקורן בעצם בלחימה בנשק. חלק מהתיאוריות העולות בסרטון נשמעו כבר קודם לכן, חלקן חדשות עבורי. אפתח באופן טבעי בסגנון אותו אני מלמד הפותח את הסרטון: שִׂינְג-אִי צ'וּאַן [1], מילולית "אגרוף [שיטת לחימה] הצורה והכוונה.

סיפור השיטה מעלה כי האב הקדמון המתועד הראשון היה גִ'י לוֹנְג-פֶנְג, הידוע גם בשם גִ'י גִ'י-קֵה [2]. הוא היה מומחה לאמנויות לחימה מיוֹנְג גִ'י שבמחוז שַאנשִׂי. לכאורה יסודות השיטה כוננו על בסיס טכניקות החנית בהן התמחה.

כפי הנראה זמן חייו היה שלהי תקופת שושלת מִינְג ותחילת הצִ'ינְג. הוא החל ללמוד את כתבי המופת בגיל צעיר מאוד והחל לתרגל אמנויות לחימה בגיל שלוש-עשרה. בהמשך עבר בהצטיינות את הבחינות הקיסריות האזרחיות וזכה למשרה כפקיד רשמי של הקיסרות במחוז שַאנשִׂי. בכל אופן, על-פי המסופר הוא התפכח מזוהרה של המשרה לאחר שחזה בשחיתות שפשתה ולבסוף אולץ לפרוש ממשרתו.

הדרך בה יצר גִ'י לוֹנְג-פֶנְג שיטת לחימה לא הייתה כנראה פשוטה כל כך. קל לכתוב כי "הפך שיטת חנית לשיטת יד ריקה", קשה ליצור זאת בפועל. אמנם קיימים קשרי גומלין בין תרגול כלי נשק לתרגול יד ריקה, אבל בסופו של דבר, בדומה לשיטות לחימה פיליפיניות "מבוססות נשק", ברגע שאתה מתרכז בנשק, באופן טבעי השימוש ביד ריקה פוחת. זאת מבלי לדבר על מאפייני הנשק, הטווחים איתם נלחמים – החנית ארוכה בעוד שִׂינְג-אִי צ'וּאַן מצטיין בלחימה בעיקר בטווח בינוני-קצר, ועוד. סביר להניח כי גִ'י לוֹנְג-פֶנְג פנה ללימוד לחימה ביד ריקה לפני שיכל ליצור שיטה משל עצמו. ייתכן גם כי הסיפור על נדודיו במחוז חֵנַאן נבע מהחלטתו לשהות לתקופה מסוימת במנזר שָאוֹלִין, שם למד לכאורה שתי שיטות [3].

שָאוֹלִין שִֹין אִי בָּא

תרגול שִֹין אִי בָּא ייחודי בהיבט אחד: אין בו תבניות. זהו אוסף של מיומנויות ועקרונות ואינו מוגדר כאסופת טכניקות. ניתן ליישם את העקרונות הללו בכל שיטת לחימה, אך המיומנויות ייחודיות בחלקן לשיטה. התרגול מתמקד בתרגול "עמידציה" [4] ותרגול עמידות בסיס וצעדים [5] בדגש על שילוב הצורה והכוונה. נאמר כי "תרגול תבניות ללא העמדות / המנחים הוא כמו משחק של עיוור" [המנחש את דרכו]. בשִֹין אִי בָּא יש עמידה אחת מרכזית מבוססת חנית, אשר משתנה ועוברת התאמות בקלות. הדבר מכונה "אמנות השינוי או ההסתגלות" [6]. רבות משיטות האימון הן פשוט התאמות של המנח הראשוני שהיא החלק הבסיסי והחשוב ביותר. תרגול "עמידציה" משרת מטרות רבות; לאחד את מבנה הגוף, לגרום לצ'י לשקוע, לחזק את פלג הגוף התחתון וכו '.

בדומה למיתוס על הולדת הטָאי-גִ'י צ'וּאַן, בו גַ'אנְג סַאן-פֶנְג האגדי צופה לכאורה בקרב בין עגור לנחש, גם כאן נוסף נדבך מיתולוגי על פיו גִ'י לוֹנְג-פֶנְג צופה בקרב בין שני תרנגולים, מה שנותן לו השראה ליצירת שיטתו החדשה. בעוזבו את המנזר לימד מספר תלמידים שהבולטים שבהם צָאוֹ גִ'י-ווּ [7] ומָא שֹוּאֶה-לִי [8]. הוא לימד את בני משפחתו את השיטה החדשה וזכה לכינוי "החנית השמימית [9]". הוא היווה אות ומופת והפך בתהליך של מיתיפיקציה לאל מגן באזור מגוריו, לאחר שהכריע במו ידיו חבורת שודדים שתקפה את הכפר.

נ.ב כותרת המאמר "הביצה או התרנגולת" היא חידוד לשון, אם כי אשתי טוענת בלשון המעטה שאינו מצחיק במיוחד. תרנגולת היא בסינית גִ'י, כשמו של גיבור הסיפור שלנו.

oOo

1. Xingyi Quan 形意拳

2. Ji Longfeng 姬龍峰 aka Ji Jike 姬際可1588-1622 ?

3. Shaolin Xinyiba 少林心意 把 & Shaolin Wuquan 少林五拳

4. zhanzhuang 站樁

5. bufa 步法

6. bianhua 變花

7. Cao Jiwu 曹繼武

8. Ma Xueli 學禮

9. shen qiang 神槍

---