❖ וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתורָתֶךָ | חלק שני

החל בזמן בו העליתי את החלק הראשון אודות פטירתו של מר מר חיים סוֹבֵּר ז"ל, ראש שיטת תורה דוג'ו, מספר אנשים מחו"ל שלחו לי דברים שחלקם על גבול הבדיוני. בשלב זה נמשיך עם הרֵאָיוֹן שזאב קיים עמו בשנת 2000 בירושלים. הוספתי פה ושם הערות בסוגריים...

ש: אם האימון בתבניות אינו אימון לחימה יעיל, כיצד הן נוצרו ומדוע?

ת: בסין הייתה הבדלה ברורה בין הלוחמים והשלטון. עם זאת, נסיכים רבים ואפילו שליטים מקומיים אהבו את אומנויות הלחימה. לדוגמא, הדוכס גונג משושלת צ'ינג [1] פרש את חסותו על אומני לחימה רבים ולמד מהם תבניות רבות. כאשר משפחות האצולה למדו אומנויות לחימה, נלמדו אלו בדרך מאוד עדינה ונקייה. לימוד אומנויות הלחימה היה חלק מההשכלה המקיפה של האדם, יחד עם ציור, קליגרפיה, שירה, פילוסופיה וכדומה. המטרה שלשמה נלמדו האומנויות הייתה שונה. הם למדו זאת לצורך הבריאות, תרגילי נשימה, יציבה, גמישות וכיוצא בזאת. עבור קהל זה בעצם התפתחה התבנית במנותק מאומנויות הלחימה.

לעומתם, הלוחמים היו תמיד מהשכבות הנחותות של העם, לרוב ללא השכלה. היחס אליהם היה בהתאם. נכון שלחלקם לא היה יותר ממספר תרגילים "מלוכלכים" שתמיד עבדו, אבל לחלקם היה ממש ידע מדהים בלחימה. אומני לחימה אלו טרחו לאסוף את החומר האיכותי ולשמר אותו בצורת הוראה.

ש: אם כך, מדוע התפתח הצד של שבירת אבנים וכדומה?

ת: דבר ראשון, קיימות שיטות שונות של שבירת עצמים. ישנה טכניקה של המציגים ברחובות, "הצגת פקיר". בסין, עד היום, ניתן לראות ברחובות של מקומות פחות מרכזיים, אנשים ששוברים לבנים או נועצים בגופם עצמים חדים בתור פרנסה ["מכרו את אומנותם", או מָאי-אִי 賣藝 כלומר עריכת מופעים פומביים ומיצגים של מיומנות לחימה]. זוהי הצגה וזה אפילו יכול להיות כיף להתאמן ולבצע מעללים שכאלו. בארוחה שערכו לכבודי, אחד התלמידים בשם ג'ף גלנס, נשכב עם פלג גוף עליון חשוף, על מצע בקבוקים שבורים, על בטנו הניחו חמש שכבות של בלוקים מבטון, ושברו אותם עם פטיש חמש קילו. זו בעצם הצגה בשביל הכיף.

עם זאת, יש גם את "הדבר האמיתי" שעליו אנו מתאמנים. כאן ישנו איחוד של נשימה, כוונה וצ'י, וכאן ניתן ממש לבצע דברים ייחודיים הנראים כבלתי אפשריים. בתצוגה האחרונה שערכנו בישראל, החזקתי שתי אבנים בגודל של כדור בסיס, אחת בכל יד, וללא תנועה, באמצעות נשימה ומדיטציה, שלחתי גל אנרגיה ושברתי את האבנים. זהו חלק מההתפתחות האישית, כדרך להתגבר על פחדים, תשוקות ועייפות. אנו מתאמנים במה שאנו מכנים "שבירות רכות" – שבירות המתבצעות ללא כל מאמץ גופני, אלא על ידי יכולות פנימיות בלבד.

כיום, בגיל חמישים וחמש [הרֵאָיוֹן כאמור התקיים בשנת 2000], האימון הפרטי שלי מורכב מצ'י גונג וניי גונג בעיקר, כשאני מקפיד לשבור לפחות אבן אחת ביום. הסיבה היא כי זו אחת הפעולות שלי להתגבר על עצמי, על פחדים. יש לי, כמו לכל אחד שעוסק בפעילות, רצון להציב לעצמי אתגרים ולהתגבר עליהם. חשוב לי לציין כי את יכולות הצ'י גונג והשבירה רכשתי בתקופה שבה הייתי חלש ביותר ואף חולה. זה היה לי חשוב להוכיח לעצמי ולרכוש יכולות מתוך החולשה הגדולה של מחלתי. תלמידי הוותיקים יודעים כי את השבירות הבולטות בצעתי בתקופות שהייתי חלש ביותר. זוהי הוכחה כי הרוח מתגברת על החומר.

oOo

הערה: הדוכס גוֹנְג 1833-1898

כפי הנראה מדובר באִי שִׂין 奕訢, הידוע גם כנסיך גוֹנְג, היה נסיך של חמולת אָייסִין גִ'יאוֹרוֹ ומדינאי חשוב של שושלת צִ'ינְג המנצ'ואית. הוא היה יורש העצר של האימפריה משנת 1861 עד שנת 1865. מיוחסות לו יצירתן של שתי תבניות, ששמותיהן ניתנו בידי אביו:

הראשונה – תבנית חנית בת 28 תנועות: Lihua Xieli 棣華協力

השנייה – תבנית חרב רחבה / דָאוֹ בת 18 תנועות: Bao'e Xuanwei 寶鍔宣威

---