❖ שיר עץ האֶדֶר

בתקופת שושלת מינג וצ'ינג היה קיים נשק בשם צַ'אנְג דָאוֹ, או "חרב ארוכה [1]". שמו נודע לתהילה במערכה שניהל הצבא הסיני, ובעיקר חייליו של המצביא צִ'י גִ'י-גוּאַנְג [2] בפושטי ים. חרב זו היא האב הקדמון של חרב מודרנית אחרת בשם מִיָאוֹ דָאוֹ, או "חרב הנבט [3]", השונה מעט בצורתה.

אבל כפתור ופרח, והפעם לא יללה של חתול. מתברר כי מיעוט אתני בשם בני מִיָאוֹ עשה שימוש בחרב שגם היא כונתה מִיָאוֹ דָאוֹ. מקורות המידע העיקריים הם דוחות של משלחות צבאיות מתקופות מינג וצ'ינג שנשלחו לדכא מרידות של בני מִיָאוֹ - שם גנרי למיעוטים אתניים הרריים מדרום-מערב סין. ספרות פופולרית מאמצע שושלת צ'ינג מתוארת שלוש קבוצות של "אנשי מִיָאוֹ" שאנשיה חמושים בחרב ארוכה. מיתוסים של בני מִיָאוֹ מתארים את בריאת העולם, הולדת בני מִיָאוֹ, קרבות שניהלו ותהליכי הגירה.

"שיר עץ האֶדֶר" מספר: האֶדֶר הלבן היה עץ בן אלמוות שהוליד את פרפר האֵם. נקבת הפרפר הזדווגה עם בועת מים, וכתוצאה מכך יצאו תריסר ביצים. צמרת העץ הפכה לציפור גדולה שדגרה על הביצים במשך תריסר שנים. כשהביצים בקעו, הם הולידו את אל הרעם, דרקון, תאו-מים, טיגריס, פיל, נחש, נָדָל (מרבה רגליים), ואת האבות הקדמונים גְ'יָאנְג ויָאנְג. הנער נחשב לאב הקדמון של כל בני מִיָאוֹ ופרפר האֵם נחשבת לאמם של האל, החיות ובני אנוש.

מעניין לציין מנהג רווח בקרב "אנשי מִיָאוֹ" – כשנולד בן זכר, כל הידידים והקרובים היו מעניקים למשפחה חתיכת פלדה קטנה. המשפחה הייתה עוטפת את כל החתיכות עם צמחים שונים. את הצרור היו קוברים בהרים למשך חמש-עשרה שנים. תהליך זה היה אמור להשביח את הפלדה. לפני יום ההולדת השישה-עשר של הנער היו מוציאים את הצרור ומשתמשים בו לחישול חרב. הנער היה מקבל את החרב ביום הולדתו, היום בו הפך לבוגר. חרבות אלו לא נודעו תמיד ביופיין, אך היו חדות וחזקות, וכי כל הנערים מגיל זה ומעלה מעולם לא נצפו ללא חרבם. בכל אופן, בשלב מסוים חצר הצ'ינג הגבילה מסורת זו, כך שנותרו עדויות מעטות בעניין. בכל אופן, למרות שחרבות אלו כונו "מִיָאוֹ דָאוֹ", הכוונה הייתה לחרבות שונות של בני המיעוטים, הן חרב רחבה והן חרב פיפיות.

תיאור חרב מִיָאוֹ דָאוֹ של קבוצה בשם "בני מִיָאוֹ אדומים", נמצא בחיבור "אסופת דיוקנאות של בני חסות לשושלת צ'ינג [4]", סביבות 1769. החיבור הוא מחקר אתנולוגי מהמאה השמונה-עשרה, כולל מדינות מערביות שסחרו עם אימפריית צ'ינג, שזיהה עמים ומדינות על ידי התמקדות בלבוש הלאומי (בדומה לספרי התלבושות האירופיים). למרות שלא היה חף משגיאות, החיבור מציין שבני מִיָאוֹ תמיד חגורים בחרבם. מה שבולט בחרב הארוכה העתיקה הוא גולה כבדה בקצה התחתון של הניצב, המכונה גם "תפוח ניצב [5]" - מונח המתייחס לגולת הניצב של חרב בצורת טבעת שהיה נפוץ בתקופת שושלות חַאן עד טַאנְג. כפי הנראה החרב הארוכה בתקופת פושטי הים הושפעה מעיצובים קדומים אלו.

oOo 1. chang dao 長刀 2. Qi Jiguang 戚繼光 1528-1588 3. miao dao 苗刀 4. Huang qing zhigong tu 皇清職貢圖 5. pommel

---